העיקרון של שחרור משקל לאדמה הוא עיקרון בסיס בעמידה ובתנועה ולכן חשוב לשמור על ברכיים משוחררות בעת עמידה: שחרור שהנו כיפוף קל של הברך ועזיבה של האגן ושל מפרק האגן. אולם, כאשר מדובר על הצורך בדחיפת האדמה כדי למנוע קריסה מוגזמת של הגוף, הדגש הוא על כך שכפות הרגליים הדוחפות גורמות גם לדחיפה של הברכיים כלפי מעלה.
כיצד אפשר ליישב שני עקרונות אלו שלכאורה סותרים זה את זה, בעת עמידה? התשובה היא, שכדי לשחרר משקל לאדמה הברכיים צריכות להשתחרר מעט ולהימצא במצב של כיפוף, אולם ברגע שכפות הרגליים מתחילות לדחוף את האדמה, הברכיים מתחילות להידחף חזרה למעלה (אך לא עד כדי נעילה) ומעבירות כוח מהאדמה חזרה לפלג הגוף העליון. השמירה על ברכיים משוחררות ופעילות גם יחד היא פעולה מורכבת: הן צריכות בו בזמן גם לאפשר למשקל לרדת אל האדמה, וגם לדחוף את כל הגוף כלפי מעלה (בלי להינעל). דווקא השילוב בין ברך משוחררת לבין ברך נדחפת מפחית לחץ במפרק ושומר עליו במצב של פוטנציאל תנועתי. כפי שנורת ניאון מפיצה אור על ידי כך שהיא נכבית ונדלקת ללא הפסקה, כך אפשר לדמות את הברכיים משתחררות ונדחפות ללא הפסקה, ובעצם נמצאות בתנועה מתמדת.
מנח האגן בעמידה ובתנועה
דבר זה משפיע גם על מנח האגן: בזמן שחרור הברכיים האגן משתחרר לאחור כתובצאה מעזיבת מפרקי הירך.
ואילו בזמן דחיפת האדמה האגן נאסף מעט והגב מתארך.
המנח הנכון נמצא בין שני מצבים אלו.
לקריאה על הליכה נכונה ועל מנח האגן בעת צעידה או היכנסו לאתר
www.nadavbentor.co.il
